אירוע ב'בית העמותות' בתל אביב – 'יום הולדת' שנה לפורום של תקווה

שלום לכולם,
אתמול ציינו באירוע ב'בית העמותות' בתל אביב 'יום הולדת' שנה לפורום של תקווה. עכב המצב שיש בחיים האישיים שלי התארגנו לאירוע הזה ממש בדקה ה 90. לכן, בגלל ההתראה הכל כך קצרה הרבה ארגונים שרצו לשלוח נציגות/ים מטעמם לא יכלו לעשות זאת. היו גם מספר נציגות שהיו אמורות להגיע אך חלו ולא יכלו לבוא.
אז היה לנו אירוע קטן בגודלו הפיזי, אבל מאוד משמעותי. היו כמה ארגונים שכן הצליחו לשלוח נציגים שלהם.
ראשונים להגיע היו ורדה ושוקי מיניביצקי שבנם דניאל נעדר מזה שבע וחצי שנים והקימו את עמותת 'בלעדיהם' לתמיכה במשפחות הנעדרים האזרחיים בישראל . למה היה חשוב לי להזמין אותם? כי לצערי יש כתות שבהן מנהיג הכת מנתק לחלוטין את מי שבכת מבני משפחותיהם ולא פעם לבני המשפחה אין שמץ של מושג היכן נמצאים יקיריהם. ככה זה היה בתחילת השבי בכת גם במקרה שלי.
את ארגון משפחות נרצחים ונרצחות הגיעה לייצג מריאנה דיין שאחותה דיאנה דדבייב ז"ל נרצחה. גם אני כמובן בארגון משפחות נרצחים ונרצחות, אבל בערב המסויים הזה הייתי בתפקידי כיו"ר פורום של תקווה.
ארגון נוסף שהיה מיוצג בערב הזה היה הטריבונל. תביעות צדק לפגיעות מגדריות ייצגה אותו לוס אוריה מיטלמן . היא גם חלק בלתי נפרד מפורום של תקווה – ועושה המון בשביל הפורום- העזרה שלה היא יקרת ערך.
במפגש עצמו עשינו 'סבב היכרות': חברות 'פורום של תקווה' סיפרו מה הביא אותן להצטרפות לארגון שלנו , היו סיפורים על הכתות עצמן.
ורדה ושוקי סיפרו על בנם דניאל ועל הקמת עמותת בלעדיהם.
מריאנה סיפרה על אחותה שנרצחה ולאור השאלות שנשאלו, התייחסה קצת גם למצבם של הילדים היתומים.
אני סיפרתי על הכת שבה הייתי, ה'היסטוריה' שקדמה להקמת פורום של תקווה , על מה שהביא אותי בשנת 2015 ליזום, ביחד עם שתי נשים נוספות, את ההפגנה הראשונה שבה השתתפתי בנושא הכתות. דיברתי על עצרת הזיכרון הראשונה שיזמתי ב 2017 לזיכרן של נשים שנרצחו, הומתו או התאבדו בכתות או בגלל מנהיג כת. דיברתי על יום המודעות לשבי בכתות שאותו יזמתי ב 2018 ועל ייסוד פורום של תקווה בדיוק ב 31/3 בשנה שעברה.
פירטתי על מה שנעשה לאורך השנה הזאת , על הרעיון שלי לתיקון בחוק עבירות המתה על מנת שמנהיגי כת שגרמו למוות של בני אדם יועמדו לדין ויישבו בכלא. על התגובה של הפוליטיקאים שאיתם דיברתי שאמרו לי "תביאי טיוטה להצעה לתיקון בחוק ואנחנו נקדם" . סיפרתי על הרעיון שלי לעשות 'משפט מבויים' לאכזר דרך הטריבונל ועל האופן שבו אני מקווה שזה יעזור לקדם גם את התיקון בחוק.
התייחסתי להצטרפות של פורום של תקווה לקואליציית 'האקדח על שולחן המטבח' ועל ההצטרפות הטרייה לקואליציית ארגונים בנושא בריאות נשים בכנסת.
דיברנו קצת על רעיונות לגבי עשייה בשנה הקרובה ועל נושאים שכדאי לקדם.
כל זה לווה בכיבוד טעים שחברות פורום של תקווה הביאו כך שיכולנו לחגוג את 'יום ההולדת' של הארגון הצעיר. כך שלמרות שדיברנו על דברים קשים היה טעם מתוק בפה וגם רגש טוב בלב.
לי בכל אופן.
ככה גם יכולתי להתגבר על הזיכרון הכואב של 31 שנים מאז שפגשתי את האכזר לראשונה ב 31/3/1991.
ככה זה, בחיים שלי, האישי והציבורי מתערבבים זה בזה…
שיהיה סוף שבוע נעים ושבת שלום,
רוחמה.